הרבה נוטשים את הנגינה וחושבים שהבעיה היא אצלם: "אני לא מוכשר… אין לי חוש קצב… מה לי ולנגינה… זה לא בשבילי…"
אז מה אנחנו צריכים בשביל ללמוד נגינה בצורה מהנה?
בזמן הנגינה אנחנו מפעילים את האוזניים, את האצבעות ואת הראש שלנו, והעבודה המאוזנת עם שלושת הדלתות האלו מאפשרת ללב שלנו להצטרף לחגיגה ההרמונית.
בדלת שבצלע הימנית מנסים להיכנס לעולם הנגינה אלה מבינינו שמנגנים משמיעה. דווקא בגלל הרגישות היצירתית, הם מזניחים את לימוד התווים המסגרתי. לכאורה, הם צודקים, שאין היגיון בלהגביל את עצמם בתווים מוכתבים מלמעלה, אם יודעים להסתדר טוב יותר בלעדיהם.
במקביל, בדלת הצלע השמאלית, מנסים להיכנס בעלי הכישרון מלידה בתחום הטכני. יכול להיות שיש להם חוש קצב מאוד מפותח, רק שהוא לא מוערך מספיק בשלבים הראשונים כאשר הם יושבים עם הגיטרה או הפסנתר. אז הם עוברים לתופים או ממשיכים לפתח את המוזיקליות שלהם דרך תיפוף על השולחן ושירה במקלחת.
ויש את הדלת של הצלע השלישית. בניגוד לשתי חברותיה, היא זוכה במאות השנים האחרונות לתנועה בלתי פוסקת של אנשים שבחרו ללכת במסלול התווים המוכר והסטנדרטי, בעקבותיהם של באך, מוצארט, בטהובן, שופן, ושאר חבריהם.
הבעיה הגדולה היא שאנחנו לא מודעים מספיק למשולש המוזיקלי שנמצא בתוכנו והרבה אנשים שנכנסים אל עולם הנגינה בדלת המקובלת, נשארים באיזור התיאורטי בלבד מתרגלים לנגן רק עם דף מול העיניים, בלי לשמוע מימין את יופיים של הצלילים ובלי להרגיש משמאל את השרירים שנבנים בכל מפגש נכון של האצבעות עם כלי הנגינה.
ולכן רובנו הגדול מפסיק לנגן בשלב מסוים בדרך, כי מה שאנחנו באמת רוצים זה לא רק להצליח לנגן את מה שכתוב, אלא לנגן עם החושים שלנו.